#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שעא. המוכר זרעוני גינה שאינם נאכלים ולא צמחו חייב באחריותם. מדוע לא יוכל המוכר לומר לקונה שלא צמחו לפי שלא זרעת אותם בזמן שהיו ראוים לזריעה? 	"תירצו התוס' (ד""ה המוכר) שרק אם כולם זרעו ולא צמחו אומרים כן שהרי אי אפשר לומר שכולם זרעו זרעים שאינם ראוים. א""נ שכאן מדובר שהמוכר ידע שמכר זרעים שאינם ראוים לזריעה."	בבא בתרא תוס' צב.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שעב. מדוע בצמד ובקר אמרו חכמים שאין הדמים ראיה ואילו בקונה שור מודים שהדמים ראיה? 	"לרשב""ם, שם שלא כולם קוראים לבקר צמד ויכול להיות שהלוקח הוא מאותם שקוראים לבקר בקר לא אמרינן שהדמים ראיה שהוא מאותם שקוראים לבקר צמד, משא""כ כאן שמכירים<br>אותו לוקח שלוקח לשחיטה ולחרישה, דכיון שיודעים בודאי בלוקח זה שרגיל לקנות גם לשחיטה, וגם הדמים מודיעים, כאן גם לחכמים אמרינן הדמים ראיה דהוי כמקום שכולם קוראים לבקר צמד. לתוס' אין הדמים ראיה להכחיש רוב וחזקה א""נ להכחיש חזקה כשאין רוב אבל כשמצד אחד יש רוב ומצד שני חזקה אמרינן שהדמים ראיה לסייע לרוב או לחזקה <sup>רב</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>רב. והרשב""א כתב שהראב""ד תירץ דשור דשחיטה ושור דרידיא תרויהו שור סתם קרי להו ולכן הדמים מודיעים לאיזה שור כוונתו. אבל כשזה שם אחר כצמד ובקר שם אין כח בדמים להכריע כוונתו. והר""י מיגש תירץ שבצמד ובקר אנו רוצים שהדמים יוסיפו לקו נה דבר נוסף מעבר למה שאמר ובזה לא אמרינן שהדמים מודיעי ם, אבל כאן שאינו אלא לגלות ולהודיע שור זה שלקח למה קנאו בכי הא ודאי הדמים ראיה. הר""ח תירץ ששאלת הגמ' היא דלהוי דמים ראיה ויהיה ביטול מקח וכפי שסברו רבנן בצמד ובקר.</span>"	בבא בתרא צב. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שעג. יש לו כסף האם חייב לשלם דווקא כסף ומדוע 1) בלוה 2) במוכר שהיה מקחו מקח טעות? 	"1) לר""ח ולר""י חייב לשלם דוקא כסף ופירש ר""י שעל דעת שיפרע לו בכסף הלוהו <sup>רג</sup>. ולה""ר חיים כץ (בתוד""ה אי) יכול לשלם מה שירצה דקי""ל כרב פפא וכרב הונא בריה דרב יהושע דאית להו דכל מילי מיטב הוא ואפי' יש לו כסף נותן אפי' סובין, דלא עדיף לוה מנזקין דהא נזקין מדאורייתא בעדית משא""כ בבע""ח.<br>2) לר""ח ולרשב""ם <sup>רד</sup> חייב לשלם כסף אף אם הוציא את מעות המקח דמה לי הני ומה לי אחריני, דלא אמרינן לרב הונא ישיב לרבות שוה כסף אלא היכא דלית ליה זוזי. ולר""י חייב לשלם כסף רק אם יש<br>למוכר את מעות המקח שהרי המקח בטל וצריך להשיב לו מעותיו, אבל אם אינם, יכול לשלם במה שירצה, דכשהוציא אותן מעות הוי כמו מזיק מעות חבירו והוי דינו כנזקים <sup>רה</sup> .<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>רג.  והרשב""א הוסיף וכדי שלא תנעול דלת בפני לוין.
<br>רד.  וכתב הרשב""א שגם ר""ת סובר כן. 
<br>רה.  והרשב""א כתב שלא על דעת להחזיר מעות לקח .</span>"	בבא בתרא צב: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שעד. האם מבטל מקח בקניית עבד ומדוע 1) מום חיצוני 2) מום פנימי 3) נמצא שהיה גנב 4) היה ליסטים מזוין? 	"1) אינו מבטל שהרי ראה וקיבל.<br>2) אינו מבטל שהעבד עומד למלאכה ולא אכפת לאדון במום פנימי.<br>3) אינו מבטל שלדעת כן קנאו. לרב אפיי אם רובם גנבים ולשמואל משום שכולם גנבים.<br>4) בסוגיין מבואר שהמקח בטל שסופו ליהרג. והתוס' (ד""ה ליסטים) כתבו שרש""י בכתובות פירש שאינו מבטל מקח שסבר וקיבל, והקשו על דבריו מסוגיין. [ועי' בכתובות שם בתוד""ה הנהו מש""כ לקיים פירושו[."	בבא בתרא צב: -צג. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שעה. נאמר במשנה שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה וכו' משלם רביע נזק לולד. כיצד מתיישבת המשנה עם שיטת 1) רב הסובר שהולכים בממון אחר הרוב והרי הרוב יולדות ולד חי 2) שמואל הסובר שהמוציא מחבירו עליו הראיה? 	"1) דכאן אין רוב אלא ממון המוטל בספק והמשנה כסומכוס שממון המוטל בספק חולקים. רשב""ם (ד""ה התם) פירש שיש צד לומר שכאשר בא השור לנוגחה הוא בא ממולה ומפחד הנגיחה הפילה, ופטור על הולד כיון שגרמא בנזקין פטור, ויש צד שמאחוריה בא לנגחה ולא ראתה את השור ומחמת הנגיחה הפילה, והוה ספק שקול. והתוס' (ד""ה איכא) כתבו שרק מיעוט מפילות מחמת פחד, אלא שיש לצרפו למיעוט המתעברות ומפילות והורע כח הרוב האומר שהיא מהרוב המתעברות ויולדות ולד חי, והוא ספק שקול האם מחמת הנגיחה הפילה.<br>2) במשנה נולד ספק במעשה כיצד היה ועל זה אמרינן שבספק חולקין. שמואל שאמר המע""ה מיירי במקרה שלא נולד ספק במעשה כיצד היה וזה לא חשיב ממון המוטל בספק, אלא על הלוקח היה לפרש ומדלא פירש הפסיד."	בבא בתרא צב. -צג. ותוס'		
